החלטה בתיק מ"ת 20693-11-11

האישום והמחלוקת

1. לפני בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. למשיב מיוחסת  עבירת ההריגה.
2. הסנגור חולק על קיומן של ראיות לכאורה. אולם, למרות היקפו הרחב של תיק החקירה בכללותו, ב"כ הצדדים השכילו למקד את טיעוניהם ביריעת המחלוקת באופן יעיל ביותר, וכך מקלים הם על בית המשפט להתמקד גם כן ולפיכך תינתן החלטה קצרה יחסית.
3. אין מחלוקת כי ביום 29.8.11 הייתה התלקחות אלימה בין שני פלגים "עאזם" ו- "עזאם", במשפחת אלקיעאן מהיישוב חורה. המדובר בסכסוך אשר נמשך כבר כמה חודשים בעת האירוע, המשיך גם לאחריו והיה מושא של כמה וכמה חקירות והתדיינויות בבית משפט זה.
4. עוד אין מחלוקת כי ההתלקחות המסויימת הזו ארעה קרוב לביתו של מר חאלד אבואלקיעאן (להלן: המנוח), והיא התפרצה לכלל קטטה המונית בה נשרפה מכונית נזרקו אבנים רבות, נעשה שימוש בנשק חם והיו גם מספר פצועים.
5. בשלב מסויים של האירוע, נפגע המנוח מאבן בפניו. הוא נפל חבול, פונה לבית החולים כאשר הוא סובל משבר בלסת, דימום רב ולכאורה נפגעה יכולתו לנשום. לאחר ניתוח המנוח שב להכרה חלקית אך לא התאושש, מצבו התדרדר ולאחר כחודש וחצי הוא נפטר.
6. טענת המדינה בכתב האישום היא כי המשיב הוא אשר זרק את האבן בפניו של המנוח, וזאת בחוזקה ולעבר פניו דווקא. כן טוענת המדינה כי יש קשר סיבתי בין מעשהו זה של המשיב למות המנוח. הסנגור טוען כי המשיב לא היה במקום כלל בזמן הרלוונטי והעדויות נגדו הן עדויות שקר. לצורך שלב זה של הדיון, טוען הסנגור כי עוצמת הבעיות בעדויות עדי התביעה היא כזו שאינה מאפשרת מעצר עד תום ההליכים.

טענות התביעה  

7. על פי כתב האישום האירוע החל כאשר המשיב נהג ברכב מסוג טויוטה בצבע ירוק ועימו נוסעים נוספים. בשכונה 4 בחורה נתקל המשיב במכשול בטון שהוצב באמצע הכביש ע"י תושבי המקום. המשיב וחבריו יצאו מהרכב והחלו להתעמת עם קבוצת נערים שעמדו בסמוך לאותו מכשול. 
8. לטענת המדינה, במקום החלו להתקבץ תושבי השכונה ואף המנוח אשר גר בסמוך הגיע למקום וניסה להפריד בין הניצים. בשלב זה, היינו לפני שהתרחשה הקטטה הגדולה המתוארת לעיל, הרים המשיב אבן משתלבת גדולה בידו, קרא בשמו של המנוח והשליך את האבן בחוזקה לעבר פניו. כך, על פי הטענה, נגרמו פצעיו של המנוח ולאחר זמן נקבע מותו. 
9. המדינה טוענת, כי רק לאחר מכן פרצה במקום הקטטה ההמונית במהלכה הושלכו אבנים, נורו יריות וכלי הרכב בו נהג המשיב הוצת ונשרף כליל.
10. כאמור, אין מחלוקת על התרחשות ההמולה הגדולה ורבת המשתתפים והאירועים.  המשטרה אספה חומר ראיות רב ומקיף ביחס למכלול.  המדינה, כפי הנראה, לא הצליחה למצות מתוך אותו חומר עובדות בהירות ובדוקות במידה מספקת להגשת כתב אישום. זאת, למעט מעשה ההריגה המיוחס למשיב. 
11. התובעת בטיעוניה הסבירה, כי אף עדי התביעה עליהם היא מסתמכת מעידים על אירועים רבים, אשר לא נכללו בכתב האישום בשל סתירות וקשיים. יחד עם זאת, המדינה מצביעה על ארבעה עדי ראיה המתארים את אירוע הטחת האבן בפני המנוח מטווח קצר. המדינה סבורה, כי למרות הקשיים שמסביב, ניתן לזקק את האמור בעדויות אלה ולבנות תמונה בהירה של התרחשות קצרה וממוקדת זו. התובעת גם הבהירה, כי אין כל עדות המייחסת את הטחת האבן לאדם אחר כלשהו  שהיה בזירה, למעט המשיב.
12. העד הראשון עליו מסתמכת התובעת הוא עלי בנו של המנוח.  התובעת הפנתה, בעיקר, לעדותו השנייה של עלי (מספר 30 מיום 11.10.11 עמ' 2 שורה 6 והלאה). שם מתאר כיצד ראה את המשיב מחזיק אבן משתלבת בצבע אדום וזורק אותה ממרחק של 4 מ' ישר לפניו של המנוח.
13. העדה השנייה עליה מסתמכת התובעת היא עדותה של סאפה בתו של המנוח. זו לא ראתה את תחילתו של האירוע, היינו את הגעת כלי הרכב. התובעת מפנה להודעתה (הודעה מס' 23 מיום 1.9.11 שעה 12:50, עמ' 1 שורות 2-3). היא מעידה, כי המשיב קרא למנוח להסתכל. זה הסתובב וקיבל אבן גדולה בצד של פניו לאחר שהמשיב זרק עליו את האבן. 
14. העד השלישי עליו מסתמכת התובעת הוא נאסר אחיין של המנוח. התובעת מפנה לעדותו הראשונה (מס' 27).  בעדות זו מתוארת תחילת הדברים. הוא מספר כיצד עם אחרים בנה מכשול בטון בכביש, אשר נועד לשמש כ"פס האטה" והבטון טרם יבש. הוא מספר על הגעת המכונית עם שישה אנשים, אשר נתבקשו לא לעבור על הבטון הלח. אלה התעקשו, החלו דחיפות ואז "ילד  מאצלנו" זרק אבן ושבר את שמשת המכונית והחלו זריקות אבנים. אז הגיע המנוח וניסה להפריד. המשיב עמד מולו במרחק 5 מ' ובכעס הרים אבן משתלבת ובכל העוצמה היכה במנוח כאשר הוא התכוון לפגוע בראש והאבן פגעה בסנטר. 
15. עד ראיה רביעי ואחרון הוא קאיד אחיין של המנוח.  התובעת הפנתה להודעתו הראשונה שהינה זמן קצר לאחר האירוע, בבית החולים. זה סיפר, כי אותה חבורה הגיעו ברכב והחלו לזרוק אבנים על ילדים ששיחקו בכדור. הוא מסר שחאלד המנוח יצא על  מנת להפריד וקיבל אבן גדולה משתלבת לפניו.  בהמשך עדותו סיפר שראה בעיניו כי המשיב לקח אבן משתלבת מהכביש ואמר למנוח "היום אני אחגוג עליך" וזרק עליו את אבן ממרחק של 10 מ'.
16.  התובעת מדגישה שעל פי ארבעת עדי תביעה אלה הם יכלו לראות את זהות זורק האבן שכן, פנס תאורה שהיה במקום פעל. זאת, למרות שאותו פנס נשבר בהמשך עלילות אותו לילה.  התובעת ציינה עוד, כי אמנם חלק מהעדים ייחסו למשיב גם ירי בנשק חם, אך לא הייתה לכך תשתית מוצקה מספיק לצורך הכללת הדבר בכתב האישום.
17. התובעת לא ציינה זאת במפורש, אך י שלאמר גם את הברור מאליו. המנוח בוודאי נפגע על ידי מאן דהו באותו ערב, מן הסתם על ידי בני הפלג היריב. נתון זה אינו במחלוקת. בהעדר ייחסו המעשה למישהו אחר, ובהנחה שאין סיבה שני משפחתו הקרובה של המנוח יפטרו את האחראי למעשה מן הדין, יש לכאורה מקום ליתן אמון בסיסי בגרסת עדי התביעה.  

הקשיים בראיות וטיעוני הסנגור